- מִית
- מִיתII m., מֵיתָא, מֵתָא I, מִיתָא c. (preced.) dead; corpse. Targ. Deut. 14:1. Targ. O. Num. 19:11 (ed. Amst. מֵתָא); a. fr.Y.Bicc.IIIs, 65b דקיימין מן קומי מ׳ who rise before the dead (being carried to burial); a. fr.Pl. מֵיתַיָּא, מֵתַיָּא. Targ. Num. 17:13; a. fr.Y.Kidd.I, 61c bot. כד הוויין קיימן על מ׳ (not קיימין) when they stand by the dead (lamenting); a. e.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
